ראש דוד, בהר כ״ז

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

27 סנהדרין פתח ↗

תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו״ – אֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הָאִישׁ, וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הָאִשָּׁה, וְאֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְקָטָן – חַיָּיב. גְּנָבוֹ וְלֹא מְכָרוֹ, מְכָרוֹ וַעֲדַיִין יֶשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ – פָּטוּר. מְכָרוֹ לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו אוֹ לְאֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים – חַיָּיב. הַגּוֹנֵב אֶת הָעֲבָדִים – פָּטוּר.

27 כריתות פתח ↗

גְּמָ׳ שִׁפְחָה מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִשָּׁה״.

1 איברא דהשתא לא נחתינן לפלפולא רק לענין דרשא, אמנם לא אוכל להתעלם אגב ארחאי דרך דרש לדקדק בדברי הריטב"א הללו במ"ש בשם יש שואלין דגרים בכלל ישראל ברוב מקומות אלא במיעוט מקומות כגון תנופה ויולדת, כי הנה גבי תנופה במנחות דף ס"א מדכתיב בני ישראל הוי ממעטינן גרים ואצטריך ריבויא לרבויינהו וכן גבי יולדת בכריתות דף ז' ע"ש, ומשמע דברוב מקומות הגם דכתיב בני ישראל גרים בכלל ולא אצריכנא לרבויינהו, וכן ראיתי בס' אמרי נועם על התורה שהוא מלוקט מהתוספות וגדולים אחרים שכתב פ' צו בסוף וז"ל דבר אל בני ישראל בני ישראל מוזהרים על החלב מנין לרבות הגרים והמשוחררים ת"ל כי כל אוכל חלב וכו', ויש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינו דלא הוו בכלל ישראל וה"נ אמרינן פ' הערל דף ע"ד: דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וכו' טעמא דרבי רחמנא הא לאו הכי לא והכי נמי אמרינן במנחות וכו', שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל ישראל נינהו, ובסנהדרין פ' הנחנקין דף פ"ה: אמר וגונב נפש וכו', וי"ל גלי קרא במנחות לענין תנופה וגבי יולדת בכריתות והכא בחלב וילפינן מינהו ושלשה כתובים לא הוו שיש צריכותא לכלהו עכ"ל, וקרובים דבריו לדברי הריטב"א הנז'.

27 יבמות פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ תְּרוּמָה כְּתִיבָא הָכָא? וְהָתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִשָּׁה״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּתְרוּמָה, גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה בְּנוֹת מֵיכַל תְּרוּמָה נִינְהוּ?

27 מנחות פתח ↗

מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁבָּאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, וּמוֹצִיא אֲנִי מִנְחַת נְסָכִים שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ. וַהֲלֹא מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ בָּאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, יָכוֹל יְהוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִגִּישָׁהּ״. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפָהּ, שֶׁטְּעוּנָה הַגָּשָׁה! מִן ״וְהִגִּישׁ״ ״וְהִגִּישָׁהּ״. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת, וּלְהוֹצִיא מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ? מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן לָאִישִּׁים, וּבָאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, וְיֵשׁ מֵהֶן לַכֹּהֲנִים. וּמוֹצִיא אֲנִי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵין מֵהֶן לָאִישִּׁים. וּמִנְחַת נְסָכִים שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ. וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, שֶׁאֵין מֵהֶן לַכֹּהֲנִים. ״וְהֵרִים״ – יָכוֹל בִּכְלִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ״, מָה הֲרָמָה הָאָמוּר לְהַלָּן בְּקוּמְצוֹ, אַף הֲרָמָה הָאָמוּר כָּאן בְּקוּמְצוֹ. מַתְנִי׳ אֵלּוּ טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְאֵין טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה: לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, וַאֲשָׁמוֹ, וְהַבִּכּוּרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְאֵימוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּאֲחֵרִים. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי כְּבָשִׂים, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו לְמַטָּה, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם״. תְּנוּפָה הָיְתָה בַּמִּזְרָח, וְהַגָּשָׁה בַּמַּעֲרָב. תְּנוּפוֹת קוֹדְמוֹת לַהַגָּשׁוֹת. מִנְחַת הָעוֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה. לֶחֶם הַפָּנִים וּמִנְחַת נְסָכִים אֵין טְעוּנוֹת לֹא הַגָּשָׁה וְלֹא תְּנוּפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה מִינִין טְעוּנִין שָׁלֹשׁ מִצְוֹת, שְׁתַּיִם בְּכׇל אַחַת וְאַחַת, וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן. וְאֵלּוּ הֵן: זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר, וַאֲשַׁם מְצוֹרָע. זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד – טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים, וּתְנוּפָה שְׁחוּטִין, וְאֵין בָּהֶן תְּנוּפָה חַיִּים. זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר – טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִין, וְאֵין בָּהֶם סְמִיכָה. וַאֲשַׁם מְצוֹרָע – טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי, וְאֵין בּוֹ תְּנוּפָה שָׁחוּט. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה״ – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה כְּאֶחָד. וּמִנַּיִן שֶׁאִם הֵנִיף זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְהֵנִיף״. יָכוֹל יָנִיף וְיַחְזִיר וְיָנִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תְּנוּפָה״, וְלֹא תְּנוּפוֹת. ״לִפְנֵי ה׳״ – בַּמִּזְרָח. וְהָא אָמַר: ״לִפְנֵי ה׳״ – יָכוֹל בַּמַּעֲרָב! אָמְרִי: הָנֵי מִילֵּי מִנְחָה, דְּאִיקְּרִי ״חַטָּאת״, וְחַטָּאת טְעוּנָה יְסוֹד, וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לֹא הָיָה לוֹ יְסוֹד, אֲבָל הָכָא ״לִפְנֵי ה׳״ קָרֵינָא בֵּיהּ. וְהַבִּכּוּרִים, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מַאי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? דְּתַנְיָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן״, לִימֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? גָּמַר יָד יָד מִשְּׁלָמִים, כְּתִיב הָכָא ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ״, וּכְתִיב הָתָם ״יָדָיו תְּבִיאֶנָּה״. מָה כָּאן כֹּהֵן – אַף לְהַלָּן כֹּהֵן, וּמָה לְהַלָּן בְּעָלִים אַף כָּאן בְּעָלִים. הָא כֵּיצַד? כֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי בְּעָלִים וּמֵנִיף. וְלֵימָא נָמֵי כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְהִנַּחְתּוֹ״ – זוֹ תְּנוּפָה, אַתָּה אוֹמֵר זוֹ תְּנוּפָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַנָּחָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהִנִּיחוֹ״, הֲרֵי הַנָּחָה אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְהִנַּחְתּוֹ״ – זוֹ תְּנוּפָה. אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הוֹאִיל וְרַב גֻּבְרֵיהּ. וְאֵימוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן – אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר – אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, קׇרְבָּנָן טָעוּן תְּנוּפָה, וּתְנוּפָה עַצְמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בִּידֵי נָשִׁים. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מְנִיפִין. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין, וְאֵין הַנָּשִׁים מְנִיפוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין קׇרְבַּן יִשְׂרָאֵל לְקׇרְבַּן גּוֹיִם לְקׇרְבַּן נָשִׁים בִּסְמִיכָה, יָכוֹל נַחְלוֹק בִּתְנוּפָה? לָא, מָה לִי חִלֵּק בִּסְמִיכָה, שֶׁהַסְּמִיכָה בִּבְעָלִים. נַחְלוֹק בִּתְנוּפָה, שֶׁהַתְּנוּפָה בְּכֹהֲנִים, אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין וְאֵין הַגּוֹיִם מְנִיפִין, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְנִיפִין וְאֵין הַנָּשִׁים מְנִיפוֹת. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַמַּקְרִיב״. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה כֹּהֵן הַמַּקְרִיב? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״יָדָיו תְּבִיאֶינָה״, הֲרֵי בְּעָלִים אָמוּר. הָא כֵּיצַד? כֹּהֵן מַנִּיחַ יָדָיו תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף.

« ראש דוד Emor ראש דוד Bechukotai »